מה למדתי השבוע בהולנד – מנהגי החג

לתת מתנות

נו, אני לא ילדה. כבר נתתי כמה מתנות בחיי. אבל לחגוג חגים כמו סינטרקלאס וכריסטמס, שכל כך מוכוונים-מתנות, זה עניין אחר לגמרי מכל המעות-חנוכה-אפיקומן-מלאו-כיסיי-באגוזים שהייתי רגילה אליהם עד כה.

אז במסגרת המתנה-כל-בוקר מסינטרקלאס (כפי שמסופר בפרקים הקודמים), היינו צריכים לחשוב על מלא מתנות שגם יהיו קטנות מספיק (כדי להיכנס לנעל), גם יהיו זולות (כדי שלא נפשוט את הרגל) וגם יהיו חמודות/מועילות/מצחיקות ולא סתם שטויות סתמיות מחנויות של הכל ביורו.

ואם כל זה לא היה מספיק, הגיע ה – 5 בדצמבר בו היינו צריכים לתת את המתנה ה״אמיתית״ והגדולה, ובמקום לנוח על זרי הדפנה של שבועיים של מתנות, שוב נאצלנו לגייס יצירתיות ולהכין את הסופריזה (suprise). ככה זה כשסינטרקלאס מקבל את כל הקרדיט ואנחנו עושים את כל העבודה.

אז הסופריזה שהכנו לסטודנטית הבית נראתה כך: כאילו-כובע-טקס-סיום ובתוכו בקבוק של כאילו-וויסקי ובתוכו כאילו-סיגר. ובתוכו שיר בחרוזים, שהיא הגיבורה שלו, כמובן.

המטרה של כל הכאילו האלה היא לגרום למקבל הסופריזה לעבוד קשה, ממש קשה, כדי לקבל את המתנה שלו. ועל הדרך, בצורה הולנדית טיפוסית, לעקוץ אותו ולהקניט אותו ולמתוח אותו ולבאס אותו (אחת השיטות הפופולאריות לסופריזה, למשל, היא לעטוף משהו ממש ממש קטן בתוך קופסה ענקית ואז להתענג על הפרצוף המאוכזב של מקבל המתנה).

אז סיימנו עם סינטרקלאס, אבל תיכף כריסטמס! (מה אני, ילדה? כבר קניתי מתנות)

להתוודע אל מאכלי החג המסורתיים

כל מאכלי החג מוזרים לאללה.

אז יש את הפייפרנוטן (pepernoten) שהם מין עוגיות לעיסות בצורת ריבועים קטנים וא-סימטריים (ניתן לראות אותם בתוך הקופסה הלבנה בתמונה למעלה). ד׳ השתגעה עליהם ובמשך שבוע הריחה כמו אניס.

ויש את האותיות משוקולד – כולם מקבלים את האות הראשונה של השם שלהם, ובשבועות שלפני סינטרקלאס ניתן היה לראות אנשים נוברים במדפים ומהלכים כסהרורים שמחפשים אות אהו״י.

ויש את הבנקטסטאף (banketstaaf), שזה מין בורקס ארוך ממולא בקרם שקדים מתוק. מה יש בקרם שקדים הזה חוץ משקדים? זה אף אחד לא יכול היה להסביר לי (אבל זה היה טעים).

לגבש דעה על פיט השחור (Zwarte Piet)

לסינטרקלאס יש עוזר. הוא נקרא, בישירות הולנדית טיפוסית: פיט השחור. כי הוא, ובכן, בצבע שחור. כבר שנים שמתגלגל פה הויכוח האם זו דמות גזענית או לא. (כתבו על זה אפילו בהארץ!) ועד עכשיו התקשיתי להכריע בסוגיה. מה אני צריכה גם את הצרות של ההולנדים? יש לי כיבוש וגזענות משל עצמי. הבאתי מהבית.

עד שבוקר אחד השבוע ראיתי ילדה שחורה (כלומר, ממוצא אפריקאי) וה OCD שלי גרם לי להיעצר ולתת בה מבט שני. כן, לא טעיתי, הילדה צעדה לבית הספר עם פנים מטונפות. מה זה מטונפות, מפויחות. ואז הבחנתי גם בכובע ובשאר התחפושת והבנתי – היא מחופשת לפיט השחור. זה היה יום הולדתו של סינטרקלאס ובתי הספר נמלאו חגיגות, סינטרקלאס והעוזרים שלו נראו ברחובות והילדים התחפשו בהמוניהם לדמות אחת בלבד: פיט השחור.

אך בעוד שבכל החגיגות הרשמיות אפשר לראות שהפנים של פיט צבועות בשחור-גזעני (כלומר, שפתיים מאוד אדומות, לפעמים עגיל מוזהב), הילדים המחופשים שמרו דווקא על רוח הסיפור המקורי (לפיו הוא שחור כי הוא עולה ויורד בארובה, לחלק את כל המתנות), ועיקר התחפושת שלהם הייתה כובע ופנים מלוכלכות.

אז החלטתי שאם ילדה שחורה הרגישה צורך *לצבוע* את הפנים כדי להתחפש לפיט, הרי שהוא לא שחור באמת, אלא רק מלוכלך, ולפיכך אין מדובר בדמות המחזקת סטריאוטיפים גזעניים. מ.ש.ל.

[תוספת מאוחרת: לא, לא מ.ש.ל. בסוף גיבשתי דיעה]

לסיום, בסופרמרקט המקומי נכנסים לרוח החג:

נתראה בשבוע הבא!