מה למדתי השבוע בהולנד – הגזענות, כפי (שלא) הסברתי לבתי

סינטרקלאס בארץ!

על מי זה סינטרקלאס, איפה הוא מסתובב בדרך כלל ומה הוא עושה כשהוא בהולנד, כתבתי פה, אז לא אחזור על עצמי. בקיצור, בשבת הוא הגיע. החלטנו לא ללכת לחוף לראות אותו בספינה, אלא לקבל את פניו קצת מאוחר, באחד הרחובות של האג. מדובר בתהלוכה ארוכה מאוד, שהולכת מחוף הים אל העיר ונמשכת כמה שעות. כן, סוגרים חצי מהאג בשביל העניין הזה.

אבל לפני ההיילייט, שהוא כמובן הופעתו של סינטרקלאס על הסוס הלבן, יש הכנה מאוד ארוכה, שמורכבת רובה ככולה מ״פיטים שחורים״. הם מחלקים ממתקים לילדים, מנגנים, רוקדים ונוסעים בכלי הרכב השונים (והממוסחרים) שמרכיבים את התהלוכה.

לדמות של פיט השחור כעוזר של סינטרקלאס יש היסטוריה רבת שנים ולא פחות – רבת פנים. היסטוריונים גורסים שהסיפור המקורי כלל שני עורבים שהיו עוזרים לסינטרקלאס, יש האומרים שמדובר בשדון ולא באדם ויש כאלה שטוענים שהשחור על הפנים של פיט הוא לא צבע העור שלו, אלא פיח מהארובות בהן הוא עולה ויורד. יהיה המקור אשר יהיה, יש הסכמה כללית שהדמות כפי שאנחנו מכירים אותה היום התקבעה אחרי פרסום הספר St. Nikolaas en zijn knecht (סנט ניקולאס והעוזר שלו) בשנת 1850, בו הופיעה לראשונה דמות העוזר כאדם שחור (ייתכן שהיה מורי מספרד). כ – 150 שנים אחרי פרסום הספר התחילו להישמע קולות מחאה לגבי ההצגה של דמות שהיא ספק עוזר ספק עבד ו(אופס, במקרה) גם בעלת צבע עור שחור. זאת ועוד, ההצגה של הדמות בתרבות הפופולרית, מספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה דרך מוצרים נלווים כמו צעצועים, בובות ותמונות וכלה בתהלוכה עצמה – מאמצת ייצוגים סטריאוטיפיים גזעניים: צביעת הפנים בשחור, צביעת השפתיים באדום, חבישת פאות אפרו ולעיתים גם ענידת עגילי חישוק מוזהבים.

בשנים הראשונות שלי בהולנד חשבתי שכל עוד הפנים של פיט יוצגו כמלוכלכות ולא כשחורות – דיינו. אבל אני גם רואה את הבעייתיות בקשירת שחור ללכלוך, בייחוד כשזה מלווה בפיאות אפרו, למשל. בכל מקרה, לפי הכתבה הזו ב – NRC (אחד העיתונים המרכזיים בהולנד), החלטה לגבי המראה של פיט בתהלוכה עצמה נמצאת בכלל בידיים של העירייה או המועצה המקומית.

סקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שרוב הציבור ההולנדי לא רואה את פיט השחור כדמות גזענית ואינו מעוניין לשנות אותה. על זה רק אגיד: קל להיות עיוור צבעים כשאתה לבן.

הגזענות, כפי (שלא) הסברתי לבתי [*]

ובכל זאת, כמו שאתם יכולים להבין מהתמונות למעלה, הלכנו השנה לתהלוכה.

זו השנה הראשונה ש – ד׳ הייתה ממש נלהבת מההגעה של סינטרקלאס מספרד להולנד. אין לי ספק שבית הספר שיחק תפקיד גדול בעניין וההתלהבות של הילדים האחרים מדבקת ולא רציתי לקחת את זה ממנה בשביל עיקרון שהיא עצמה לא ממש מבינה.

יחד עם זאת הרגשתי, בייחוד אחרי שחזרנו הביתה וההתרגשות שככה, שיש משהו מאוד לא בסדר בהשתתפות שלנו במצעד הזה, בלהיות חלק מהקהל שמריע לעשרות פיטים שצבועים ב – אין דרך אחרת לתאר את זה – blackface. אני לא חושבת ש – ד׳ תהפוך בין לילה לגזענית אחרי השתתפות באירוע כזה, אבל בעצם העמידה שם והפריבילגיה הלבנה של להיות חלק מזה ולעצום עין ״כי הילדים נהנים״ – יש אמירה והפניית גב לאנשים שהאקט הזה פוגעני כלפיהם, כלפי הזהות וההיסטוריה שלהם.
אני לא מצטערת שהלכנו. אני שמחה ש – ד׳ שמחה. אני חושבת שלפעמים (לא תמיד), כדי לצאת נגד תופעה מסוימת, צריך להיות חלק ממנה. ובשנה הבאה, לקראת המצעד, נוכל להסביר לה את הבעייתיות של העניין, והיא תוכל להבין טוב יותר, כי היא כבר הייתה שם.
באופן כללי, אני לא חושבת שהדרך להילחם במסרים שאנחנו לא מאמינים בהם היא להימנע מצריכת כל תוכן בעייתי שהוא. אני כן מאמינה שצריך להיות מודעים אליו, להכיר אותו, ולהסתכל עליו במבט ביקורתי. וכן, גם לעשות משהו בעניין.

אין ספק שפיט השחור צריך להשתנות. ואם רוב הציבור ההולנדי לא בשל עדיין לשינוי, אז אולי, מעבר לדיון הציבורי-לאומי (החשוב בפני עצמו), כדאי להפנות את המאבק לכיוון אחר: לשלטון המקומי, שבידיו ההחלטה לגבי המראה של פיט (לפחות בתהלוכה).

וברמה האישית –
אנחנו מתכננים לכתוב למועצה שלנו שאם הפיטים לא ישתנו, אנחנו נדיר את רגלינו (ונעודד אחרים לעשות זאת) מהתהלוכה בשנה הבאה. זהו אירוע בעל אספקט כלכלי, מרובה במשאיות ממומנות ובפרסומות סמויות יותר ופחות. לפעמים, במקום לשכנע בצדק מוסרי, אפשר פשוט לעשות good old חרם צרכנים.

ומכיוון שסינטרקלאס בארץ –

—

בשולי הדברים

מה קראתי מה שמעתי

1. את הסדרה המצוינת של הפודקאסט The Longest Shortest Time. הסדרה נקראת It's a Real Mother ועוסקת באפליה נגד אמהות עובדות. כל כל ארבעת הפרקים מרתקים, אבל אהבתי במיוחד את הפרק הראשון.
2. את הסיפור של Eddie Ayres, שנולד וגדל בתור Emma עד גיל 50 (!). כן, כן, אני יודעת שכולכם כבר יודעים הכל על טרנסג׳נדרים ושמעתם את כל הסיפורים. בכל זאת, אל תפספסו את אדי – הוא רהוט, כן ונהדר. (אפשר לשמוע את הראיון כולו כאן)

ציטוט השבוע:

If we can humanise the very thing that people are made afraid of, we can almost always shift the perceptions.

זו Hana Assafiri, פמיניסטית מוסלמית אוסטרלית, שמדברת כאן (דקה 14 והלאה) על הפרויקט עם השם המעולה Speed Date a Muslim. לא, לא מדובר בדייט למטרה רומנטית, כי אם באירוע בו נפגשות נשים מוסלמיות עם אנשים מרקע אחר ומנהלות שיחות של אחת-על-אחת בו הן עונות על שאלות הנוגעות לזהות, לדת ולהשקפות שלהן, במטרה להילחם בגזענות ובאיסלמופוביה באוסטרליה. הנה הכתבה בניו יורק טיימס. 

דברים שמצאתי בחורשה

—

[*] כן, מיחזרתי את הכותרת, נו. אה, אבל אם אתם כבר פה, זה באמת ספר מצוין.

ועוד משהו קטן לסיום:

זוכרים את הפוסט הזה, של רשימת פודקאסטים מומלצים? ובכן (א) עדכנתי אותו והוספתי עוד כמה המלצות (ב) אני מעדכנת בטוויטר של הבלוג לאיזה פרק(ים) סיימתי להאזין באותו יום. מוזמנים ומוזמנות לעקוב דרך ההאשטג #northseapodlist ולהגיד לי אם במקרה אתם מעוניינים שאוסיף גם ציוץ על כל פרק או את דעתי עליו.

נתראה בשבוע הבא!