שעיפרון קטן יכול לעשות הבדל גדול
מאז שהתחילה הקורונה, לפני שנה בדיוק (!) התחלנו במנהג במשפחה המורחבת ואנחנו נפגשים לזום כל יום שישי. המטרה המוצהרת היא כמובן ״הדלקת נרות בשביל סבתא״, אבל כמו בכל מפגש משפחתי קשה לגרום לאנשים להיצמד לאג׳נדה והמפגשים מתגלגלים לעדכוני חיים, סקירה השוואתית של מזג האוויר בכל אחת משלוש היבשות המשתתפות, עדכון בסטטיסטיקות קורונה ובסטטוס סגר/לא סגר, וכמובן הנושא הבלתי נמנע בכל משפחה: פוליטיקה. בשבוע שעבר הזכרתי משהו על זה שאנחנו עדיין בסגר פה (גם אם חלקי) ומישהו מצא לנכון להעיר: טוב, זו לא חוכמה, אצלכם אין בחירות. ובכן – כך עדכנתי אותם – אצלנו דווקא יש בחירות.
בלי רעש ודרמות התקיימו השבוע הבחירות לפרלמנט ההולנדי. בניגוד לבחירות בארה״ב, אחריהן עקבתי באדיקות, הפעם לא הייתי צריכה לבלות חצי מהזמן בהבנה ופענוח של דרכי ההצבעה וחישוב הקולות. שיטת הבחירות בהולנד כמעט זהה לזו שבישראל: ריבוי מפלגות, רשימת מועמדים, ייצוג כללי ולא מחוזי. עם הבדל אחד קטן – רשימת המועמדים אמנם נקבעת ע״י המפלגה, אבל הבוחרים יכולים להשפיע עליה ישירות. בבחירות עצמן, הבוחרת אינה מצביעה עבור מפלגה, אלא מסמנת ספציפית מועמד.ת אחד או אחת בתוך המפלגה הזאת. אם מועמד במקום נמוך יחסית מקבל הרבה קולות, זה יכול להקפיץ אותו למקום גבוה יותר. כך, הרבה מצביעים מצביעים אסטרטגית – הם מסמנים מועמד שאולי נמצא במקום לא ריאלי ומצביעים עבורו. יש אפילו חשבונות אינסטגרם שלקראת הבחירות עשו סקירה של המועמדים מכל רשימה שמגיעים מקבוצות פחות מיוצגות. למשל החשבונות stem op kleur (=הצביעו לצבע) או stem op een vrouw (=הצביעו לאישה).
אמרתי ריבוי מפלגות, נכון? אז בבחירות השנה נשבר שיא חדש ו- 37 מפלגות היו מועמדות לפרלמנט. למרות שקולות המצביעים מחולקים ומשוייכים למפלגה (וכך מחשבים, ממש כמו בישראל, את מספר המושבים שהמפלגה תקבל בפרלמנט) הרי שכאמור עדיין ההצבעה היא למועמד ששייך למפלגה. לכן כל המועמדים, גם אלה שאינם במקומות ריאלים, צריכים להופיע על גיליון ההצבעה. בהולנד אין הצבעות אלקטרוניות והכל נעשה ידני – גם ההצבעה וגם הספירה, לכן: 1) יוצא שגיליון ההצבעה הוא בגודל של עיתון סוף שבוע ו- 2) המצביעים מחויבים לסמן את בחירתם בעיפרון אדום בלבד, כדי שיהיה קל יותר לאתר במבט מהיר את הצבעתם בתוך 1500 מועמדים. השנה, בגלל הקורונה, אין שימוש חוזר בעפרונות, וכל מי שהצביע לקח הביתה את העיפרון הקטן האדום שחולק שם.
שקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ
כמו אחרי שריפה ביער, או אחרי סערה או אסון טבע, הסימן הראשון לחזרה לחיים הוא קול ציוץ הציפורים. השבוע ישבתי לתומי בסלון ופתאום שמעתי רעש שלא שמעתי כבר הרבה מאוד זמן. רעש שהיה לי כל כך מוכר פעם, שהיה חלק מקולות העיר שסביבי. חשבתי- זה לא יכול להיות. ובכל זאת ניגשתי לחלון והעפתי מבט. אכן: מישהי הלכה ברחוב כשהיא גוררת אחריה מזוודה קטנה.
ד׳ פעם אמר לי שזה הרעש האהוב עליו, הקול של גלגלי מזוודה קטנים על אבני מדרכה, הדוגדוגדוגדוגדוגדוג הזה. אני חושבת שזה בגלל שבתקופה ההיא הוא ו- נ׳ ניהלו מערכת יחסים מרחוק, וכמו שאני יודעת היטב, מערכת יחסים בשלט רחוק היא קטגוריה בפני עצמה. הסימנים והקולות והסמלים שלה הם לפעמים איזוטריים כמו קול גלגלים על מדרכה, שמבשר את הפגישה הקריבה. כי יותר מהכל זו מערכת יחסים שבנויה (בנוסף לאהבה) על ציפייה ועל ספירה. אנחנו סופרים את הימים עד המפגש הבא, עד הטיסה הבאה, עד הפעם הבאה שנגיע לשדה התעופה לאסוף את האהוב.ה. וברגע האיסוף ממש, רגע הפגישה [הווה מוחלט שנמשך לנצח ועומד מחוץ לזמן הרגיל] מתחילה גם הספירה לאחור, אל נקודת הזמן בעתיד בו ניפרד שוב. ואחרי הפרידה, אולי מיד אחרי שעוברים את המקום בו הנוסע יכול להמשיך הלאה והמלווה מצווה להישאר, אולי בכלל כשמתיישבים במטוס, אולי ברגע ההמראה, שוב מופנה מבטנו אל העתיד, שוב אנחנו בודקים יומנים וסופרים ימי חופשה ותעריפי טיסות וכסף בחשבון הבנק. אנחנו מקיפים את עצמנו במספרים שנותנים לנו תקווה, משהו לצפות לו. אנחנו מותחים חוט בלתי נראה, שעשוי כולו מחישובים, ומחזיק על כתפיו הדקות את כל מערכת היחסים הזאת, מה שהיא עכשיו, מה שהיא יכולה עוד להיות.
אבל מה קורה כשאין מספרים להיאחז בהם? כשאין תאריך למפגש עתידי? כי מספר, גם אם הוא גדול ורחוק עד כאב, הוא עדיין מוחלט, עדיין אפשר למחוק את הימים מטבלת הייאוש, לראות את הזמן מתקצר ומתקצר עד שהוא ממש בהישג יד. אני חושבת שחוסר הוודאות הזאת, חוסר האפשרות לסמן אפילו איקס בטבלת ייאוש, זה מה שהכי קשה בשנה האחרונה. ואני מקווה בשבילי, אבל בעיקר בשביל ההורים שלי, שקול הגלגלים עוד יישמע בארצנו, ובקרוב.
בשולי הדברים
הטעות הנפוצה הזאת, של נעילת האופניים שלך יחד עם האופניים של מישהו אחר, לא רק שקרתה לנו, אלא לפני שמונה שנים גם היוותה תחילתה של שרשרת נסיבות שבסופן קיבלנו זוג חברים טובים ונהדרים.
חג אביב שמח!
אנחנו קוראים לתופעה מוזיקת הטרולי, והיא אהובה עליי עד מאד. ואכן, נשמעה השבוע גם בלונדון!
מוזיקת הטרולי! מאמצת
הו, כשיצאתי לחופשה אחת בחיפה לפני כמה חודשים התענגתי אף אני על הצליל הזה, מוזיקת הטרולי.
נרשמתי!
תודה שנרשמת. ורגע – זה מונח מוכר שרק אני לא מודעת אליו, מוזיקת הטרולי?
רעש הטרולי הוא רעש נורא בשכונתנו בעלת מרצפות הרחוב המחורצות לעייפה, בייחוד כשגרים בקומה נמוכה. כמה טוב שעכשיו אנחנו גרים בקומה מעט גבוהה יותר והתיירים עוד לא ממש חזרו בהמוניהם.