מה למדתי השבוע בהולנד – יתרונות החגים בימי קורונה, ספירת אפונים ואמהות ההמצאה

שהצורך הוא אבי ההמצאה; שיש יתרונות לחגיגת חגים בימי קורונה; שלאנה פרנק הייתה מצלמה; שכשמשעמם, סופרים אפונים.

שהצורך הוא אבי* ההמצאה

*למעשה, הביטוי באנגלית מדבר על the mother of invention ולא ברור לי למה נעשה בעברית שינוי בכינוי הגוף. בכל מקרה, אנחנו נמצאות בימים בהם הצרכים מרובים וכך גם ההמצאות, והנה כמה דוגמאות מהשבוע החולף:

[מוצג א׳]

כמו שסיפרתי בפרקים הקודמים, המורות של ד׳ שולחות לו״ז מסודר של לימודים לכל שבוע. כל שבועיים ככה אנחנו הולכים לאסוף חבילה עם ציוד רלוונטי: בית הספר אינו מניח שיש ברשותנו את כל מה שנדרש לפעילות, ולכן קיבלנו במהלך השבועות האחרונים צבעים, עפרונות צבעוניים, מחברות ריקות, דפים ליצירה, עדשים לספירה (במסגרת שיעורי חשבון), זרעים להנבטה (לפעילות על אביב) ושעוות דבורים (לפיסול סצינה זעירה לכבוד פסחא).

כמו שניתן קצת להבין, מדובר בבית ספר אנתרופוסופי, וחלק גדול מהלימוד והתרגול נעשה דרך הגוף (בקפיצות, הליכות ותנועות) ועם חומרים מהטבע, שקשורים לפעמים גם לעונות השנה. השבוע ר׳ (שאחראי פה על רוב החינוך הביתי) החליט לקחת את הגישה הזאת צעד אחד קדימה. מכיוון שזמן הוא לא מצרך חסר פה (לפחות לא הזמן של ד׳), הוא החליט שניצול טוב שלו יהיה לספור כמה אפונים יש בשקית.

כמה יצא, אתם תוהים? לקח ל – ר׳ ול- ד׳ 20 דקות לספור 2,820 אפונים. (אני ניצלתי את הזמן כדי לפתוח הימורים בטוויטר והמהמרת הזוכה הייתה קרובה באופן מרשים: 2,748)

[מוצג ב׳]

בהזדמנות אחרת אפרט פה על מערך לימודי השחייה בהולנד ועל המבחנים הרשמיים שכל ילד חייב לעבור. בינתיים רק אספר ש- ד׳, שהייתה בעיצומם של שיעורי השחייה שלה, נאלצה כמובן להפסיק אותם. השיעורים היו במסגרת חדר הכושר שלנו, שנסגר גם הוא, אבל ממשיך להיות פעיל אונליין בווייב החיובי-בלונדיני-שזוף-ואתלטי שמאפיין את המועדון הספציפי הזה (ואולי את כל חדרי הכושר כולם, מי יודע). מה הופתעתי לגלות באחד המיילים הבלונדינים-חיוביים-אנרגטיים-אתלטיים-בואו-נעשה-את-זה-יחד גם הדרכה לאימון שחייה אונליין. ככה זה נראה:

לימוד שחייה בהתכתבות
[מוצג ג׳]
לפעמים, החדר השקט היחיד בבית הוא דווקא זה שאין בו שולחן

שיש יתרונות לחגיגת חגים בבית

היו מלא חגים בשבועיים האחרונים, בייחוד אצלנו, עם השילוב של חגים יהודיים, חגים נוצריים, וחגים נידחים שחוגגים רק בבתי ספר אנתרופוסופים.


החג: Palm Pasen (כתבתי עליו בפוסט הזה)

היתרון: את תרנגול-הלחם המסורתי אפינו השנה בבית ולא בבית הספר ולכן אפשר לאכול אותו ללא חשש נזלת.


החג: פסח

היתרון: [1] אפשר לעשות לכולם מיוט בזום וסוף סוף לנהל סדר בו כל אחד מדבר בתורו ואף אחד לא מתפרץ. [2] הכנו הגדה מקוצרת ומותאמת לפורמט ולזמן, ויכולתי לכפות על כולם את תפיסת עולמי הפמיניסט.ית.


החג: פסחא (על החגיגות בשנים קודמות + מדריך להכנת ביצי פסחא צבועות כתבתי כאן)

היתרון: אין FOMO מזה שכולם הולכים למשפחה שלהם לארוחת פסחא ורק אנחנו לא.

בכל זאת קצת קישטנו וגם החבאנו וחיפשנו ביצים

מה קראתי מה שמעתי מה ראיתי

מה קראתי

Where the Crawdads Sing / Delia Owens

הספר, שהיה רב מכר עולמי בשנה האחרונה, עוסק בילדה שגדלה (בגלל נסיבות כאלה ואחרות) פחות או יותר לבד בשולי איזור טבע פראי וביצתי. הסיפור מלווה אותה מגיל 6 ועד מותה, ושוזר בתוכו גם תעלומת רצח והמשפט שנערך בעקבותיו. לכאורה, הספר כתוב היטב וסוחף ומעניין ומלא במידע מעניין על בעלי החיים, הצמחייה והאיזון האקולוגי בביצה, והוא גם מכיל הרבה אלמנטים אחרים שחביבים עליי בספרים. ובכל זאת, לא נתתי לו את מקסימום הניקוד כי משהו צרם לי ולא ידעתי לשים עליו את האצבע. הדיון עליו במסגרת מועדון הקריאה שלנו עזר לי להבין מה בדיוק הייתה הצרימה ההיא (שלא אפרט כאן מחשש ספוילרים).

My Friend Dahmer / Derf Backderf

שמעת פעם על ג׳ף דהמר? – שאלה אותי גיסתי האמריקאית. פשפשתי בזכרוני – לא, לא מצלצל מוכר – עניתי. אבל השם הזה דווקא כן מוכר לרוב האמריקאים מעיל גיל 35. מדובר באחד הרוצחים הסדרתיים הנתעבים ביותר בהיסטוריה של ארה״ב. הספר, שהוא רומן גרפי, נכתב וצויר על ידי אחד מחבריו לספסל הלימודים ומתאר את שנות ההיכרות שלהם, כששניהם היו בחטיבת הביניים ובתיכון. סגנון האיורים הוא לא בדיוק my cup of tea, אבל הסיפור מעניין והמחקר שעשה המחבר כהכנה לספר מרשים בהיקפו. אין שם תיאורים מזוויעים של הרציחות, שכן רובן ככולן בוצעו לאחר שהמחבר ודהמר כבר לא היו בקשר. ובכל זאת, כל הנושא הופך קרביים (בייחוד אם אתם כמוני ולא תתאפקו אחר כך מלחפש ולקרוא על הרציחות).

תקלה בקצה הגלקסיה /אתגר קרת

כן, סוף סוף ספר בעברית. הם הופכים להיות יותר ויותר נדירים אצלי ועוד לא החלטתי אם אני מרוצה מהעניין הזה או לא. כנראה שלא. על אף חיבתי רבת השנים לכתיבה של קרת, את האסופה הזאת טרם יצא לי לקרוא. כך שכשראיתי שהוא מגיע להאג לערב ספרות ותרבות מיד קפצתי על ההזדמנות וקניתי גם את הספר וגם כרטיס לאירוע. אלא שאז הגיעה הקורונה, והטיסות בוטלו והאירוע בוטל והחיים עצמם כמעט בוטלו, אבל היתרון הוא שכמה שבועות אחר כך קיבלתי הזמנה במייל לגרסה של האירוע ברוח ימים אלה – אונליין (ראו המלצה בהמשך). דעתי על הספר? כרגיל, חלק מהסיפורים מוזרים וללא פואנטה, חלק מוזרים וקולעים בול.

This is Marketing / Seth Godin

ספר מאת כוהן השיווק המפורסם סת׳ גודין. רשמיי — עמודים 1-61: וואו מיי מיינד איז בלואון, לא סתם הכתירו אותו לכוהן! עמודים 62-140: חזרה על עמודים 1-61, רק במילים אחרות. עמודים 141-סוף: אחי, יש לך רעיונות מעניינים, מירקרתי, אני לא אומרת שלא מירקרתי. אבל שחרר אותנו. לסיכום, ספר חשוב לכל מי שמתעניינת בשיווק ו/או ביזמות. קצת יותר מדי בטוח בעצמו ומלא בהצהרות שאין לערער עליהם.


מה שמעתי

את אחד התיאורים היפים ביותר על איך ניו יורק נראית ומרגישה ללא ניו יורקרים בימים אלה של קורונה (ובכלל, תיאור יפה של ימי מגיפה) ועל מה שקורה שם כל ערב בשעה 19:00.

למי שרוצה לקרוא (ולפעמים גם לשמוע ולראות) ממבט ראשון איך נראית ניו יורק בימים אלה, מוזמנ.ת לעקוב אחרי השליח הפרטי שלי בברוקלין (כן כן זה המתולתל שעושה רעש):

עוד שמעתי את הראיון המרתק הזה עם פרופסורית ללימודים שחורים שמדברת על איך הקורונה דווקא כן מבדילה בין דם לדם ועל הגזענות הממסדית והמערכתית שצפה עכשיו בעקבות המגיפה. מומלץ.


מה ראיתי

את אנה פרנק מתעדת את קורותיה עם מצלמה במקום עם עט ונייר. ההפקה, הטובה במפתיע, היא של בית אנה פרנק באמסטרדם, וניתן למצוא את כל הפרקים ביוטיוב (הסדרה בהולנדית אבל יש כתוביות).

עוד ראיתי, כאמור, את הראיון עם אתגר קרת. זו שיחה מרתקת עם קרת על כתיבה בכלל, כתיבה בימי קורונה, ויש אפילו הצצה לסיפור החדש שכתב על הסגר. שעה של הרחבת דעת (גם אם לא הסחה ממש).


בשולי הדברים

[1]
עיגולים
[2]
מסלול ריצה יפה שלא אעשה עוד לעולם (לא בגלל הסוסים או הסגר, בגלל שקשה לרוץ על חול)

תוכן שאינו קשור בכלל, אפילו לא טיפ-טיפה קשור לקורונה, יגיע בקרוב. מבטיחה.

7 תגובות על “מה למדתי השבוע בהולנד – יתרונות החגים בימי קורונה, ספירת אפונים ואמהות ההמצאה

  1. סקרנית לגבי הספר שצרם כי לזכרוני את גם לא אהבת את Educated. לא אהבת באותו אופן?

    ואת הספר על ג׳פרי דאהמר אקנה לד׳ שלי, שדרכו למדתי עליו כשהלכנו לפני שנים להופעה של להקה בשם ״מקאבר״ שלהם יש אלבום בשם דאהמר ואובססיה כללית לעניין. זכור במיוחד השיר:
    https://m.youtube.com/watch?v=5ZUHTJnH65w

    1. כן! אני חושבת שהוא מאוד הזכיר לי את Educated (שתיעבתי ממש), והוא איכזב אותי באופנים דומים אבל לא זהים לחלוטין. מה עוד שהספר של Owens אמור להיות בדיוני, וחלק מהבעיות היו בניית העלילה והדמויות.

      1. אני מאוד אהבתי את Educated ובשיחות (רנדומליות עם אבא שלי) על Separatists כי הוא קורא בדיוק את גבעת ווטרשיפ, אז לגמרי נראה לי שאחפש את הספר הבדיוני לרפרנס ואולי פעם נדבר על שניהם כשניפגש. ספר בדיוני נוסף שעדיף לך להמנע ממנו אם תתקלי, ונראה שאת נתקלת בהם: Our Endless Numbered Days.

        1. יש קשר בין גבעת ווטרשיפ לבין separatists? אני לא זוכרת כי קראתי מזמן (ואהבתי מאוד!)

          1. עוד לא קראתי (אקרא בעברית אחרי הביקור הבא בישראל) אבל מהשיחות עם אבא שלי ועם דייב נראה שיש קשר.

אשמח לשמוע מה חשבת! מוזמנ.ת להגיב:

Close