שאנחנו לא צריכים לקנות צעצועים לחצר
מאה מטר מהבית שלנו יש גינת משחקים די גדולה ומאוד פופולארית. הנכנס אליה יוכל להבחין מיד בדבר אחד בולט במיוחד: תנועה. זה מקום מלא תנועה. ילדים על אופניים, פעוטות על בימבות, ילדות על סקייטבורדים וילדים על קורקינטים. נראה שכל מי שמתחת לגובה מטר וחצי מתנייד על גלגלים.
מעניין, חשבתי לעצמי. כל ההורים פה נורא משקיענים ולכולם יש בטח חצר גדולה או מחסן או חדר ייעודי לכל הצעצועים האלה. ולא רק זה – הם גם סוחבים את כל הקורקינטים ותלתי האופן והבימבות האלה כשהם יוצאים החוצה.
מיד חשתי את עצמנו מקופחות וכבר תכננתי לעלעל בקטלוגים של איקאה כדי למצוא פתרונות אחסון בדירה הקטנה שלנו למשהו-על-גלגלים שארכוש ל – ד׳, שתשתלב בתנועה גם היא.
אבל אז שמתי לב למכולה הצבעונית שעומדת תמיד באחת הפינות של הגינה. ילדים והורים עלו וירדו במדרגות אליה, מחליפים כרטיסים כחולים קטנים במשהו-על-גלגלים. כי פה, אתם מבינים, יש גישה קצת אחרת לפתרונות אחסון. הווה אומר – למה לקנות (ולאחסן) כשאפשר פשוט לשאול.
המכולה הצבעונית המופלאה היא שלוחה של Haagse Hopjes, יוזמה להשאלת משחקי חצר. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח כרטיס במקום, בחינם, ולהציג אותו בכל פעם שרוצים לשאול משהו. הילדים יכולים לשחק בתחומי הגינה, להחזיר ולהחליף למשחק אחר בכל זמן שירצו.
שאנחנו לא צריכים לקנות צעצועים לבית
אנחנו אוהבים ספריות, כזכור. ובעיקר אנחנו אוהבים את הרעיון של ספרייה – לא חייבים לקנות (בייחוד משהו עם זמן שימוש קצר), אפשר לשאול ולהחזיר. אז אם יש ספרייה לספרים, למה לא לצעצועים?
ובכן, יש. היא נקראת speel-o-theek (על משקל bibliotheek=ספרייה). מין שילוב של מחסן וחנות צעצועים, מופעל על ידי מתנדבות ופתוח פעם בשבוע. העיקרון הוא כזה: תמורת כ – 20 יורו בשנה אנחנו זכאים לשאול בכל פעם צעצוע קטן אחד (פאזל, משחק קופסה, דומינו, משחקי קלפים) וצעצוע גדול אחד (לגו, קוביות, מסלול מכוניות, רכבת, בית בובות או אפילו אופניים, בימבות וקורקינטים) לשלושה שבועות. הצעצועים יקרים, מאיכות מעולה, וניכר שנבחרו בקפידה. אפשר גם לשכור ציוד למסיבות, למשל: טרמפולינות, משחקי חצר או הפעלות לקבוצה.
הילדה רוצה פתאום פסי רכבת שיתפסו לנו חצי חדר? אין בעיה! רוצה קסילופון שעושה המון רעש? בית בובות שנראה ממש מכוער? לגו נורא יקר? אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה.
אנחנו משוחררים משיקולי מקום, עלות, אסתטיקה או הבאסה של לקנות משהו ואז לראות אותה מאבדת בו עניין אחרי שבועיים.
ד׳ משוחררת מהלחץ של להחליט שזה-מה-שאת-באמת-רוצה-את-חייבת-להיות-בטוחה, ויכולה להתנסות בהמון המון סוגים שונים של משחקים ולקבל, בפועל, שני צעצועים חדשים כל שלושה שבועות.
ובעיקר, כולנו לומדים להשתחרר מהתפיסה הזאת שכדי ליהנות מדברים צריך לרכוש בעלות עליהם.
שהזדמנויות לקניית צעצועים יד שנייה נמצאות מעבר לפינה
מילולית, מעבר לפינה.
(ואף מילה על זה שהיום הוא ה – 5 בדצמבר, מועד בואו של סינטרקלאס וקרוב לוודאי היום בו מקבלים הילדים ההולנדים את מלאי הצעצועים השנתי שלהם. אבל על זה בפעם אחרת.)
נתראה בשבוע הבא!