מה למדתי השבוע בהולנד – אנד א הפי ניו ייר!

שבתוך כל הולנדי מסתתר פירומן

והוא יוצא החוצה פעם בשנה, למשך ארבע שעות: מ – 22:00  ב – 31 בדצמבר עד 02:00 ב- 1 בינואר. בין השעות האלה זה חוקי  בהולנד להבעיר זיקוקים בכל הגדלים ולנפץ נפצים בכל רמות הרעש הידועות לאדם.

הייתם מצפים שהולנדים, כמו הולנדים, יתחילו בדיוק בשעה היעודה ויסיימו בזמן, נכון? לא נכון. הפירומן הפנימי מצליח להתגבר, פעם בשנה, על ההולנדי שומר-החוק-והסדר ופיצוצים נשמעים כבר משעות הבוקר.

כי ארבע שעות לא יספיקו לכל הזיקוקים שהם קונים.

התוצאה של הטירוף הזה, אגב, היא הרבה מאוד פציעות והרבה הרבה נזק. בשנה שעברה ביום הזה נרשמו 700 פציעות: 236 פגיעות בעין (מתוכן 91 עם נזק קבוע), 23 מקרים של עיוורון ממש, כמה קטיעות של אצבעות ו – 5 קטיעות ידיים(!). בנוסף על כל אלה, הושחתו 190 אמבולנסים, 270 מכוניות משטרה ו – 233 כבאיות אש.

אירופאים.

שיש מישהו שמנסה לעשות סדר בבלאגן

ב – 31 בדצמבר לרוב האנשים כבר נמאס מעץ הכריסטמס שלהם. אוקיי, הבנו, אורות יפים, קישוטים והכל. אבל סליחה, מותק, אתה תופס מקום וגם עושה המון לכלוך. קישטא.

[סיינפלד אמר את זה קודם:]

(אגב, הוא לא צחק בקשר ל – mob hit. רק בשנה שעברה, בעיצומן של חגיגות השנה החדשה, ראיתי במו עיניי את השכן זורק את העץ שלו מהחלון. כן)

הרשויות ההולנדיות יודעות את כל זה, ויודעות גם שאנשים מחפשים להיפטר מהעץ שלהם בדרך הקלה ביותר. ומה יותר קל מלזרוק אותו לרחוב ב – 31 בדצמבר? הפירומנים כבר ימצאו ויבעירו אותו. כדי למנוע את התסריט המאוד לא בטיחותי הזה, עוברות משאיות של העירייה במהלך הבוקר והצהריים שלפני החגיגות, ואוספות עצים שמונחים ברחוב.

וביום שאחרי (בעצם, יומיים אחרי. ביום שאחרי כולם מסתגרים בבתים משל יום כיפור) שוב נותנת העירייה הזדמנות לאנשים לעשות את הדבר הנכון ומעודדת אותם להביא עצי כריסטמס, זיקוקים משומשים ושאר טינופת שנשארה ברחוב/בבית, לאחת מעשרות נקודות האיסוף שפזורות בעיר. בתמורה מקבלים כרטיס עם נקודות שהופכות אחר כך לפרסים.

שאי אפשר להתחמק מהחגיגות בחצות

בהיות ר׳ ואני הורים צעירים ועייפים, הכרזנו ב – 23:30 על פרישתנו מהחגיגות בחצות. הרחוב שלנו היה שקט יחסית, החלטנו שחווינו מספיק פיצוצים ליום אחד ובכלל, לא נראה כאילו משהו מעניין עומד לקרות.

אלא שכדי לחגוג את השנה החדשה לא צריך ללכת רחוק. למעשה, כדאי שלא להתרחק בכלל, לפחות לא בין השעות 23:00-01:00. רוב הסיכויים שתמצאו את עצמכם נוסעים (או גרוע יותר: מדוושים) מעל זיקוק שזה עתה הודלק באמצע הכביש.

ככה שרוב האנשים (שאינם צעירים פוחזים וחסרי דאגות) נשארים בבית ויוצאים החוצה רק ב – 00:00. ואכן, בחצות ודקה נפתחו דלתות הבתים וכל השכנים יצאו החוצה, אוחזים בכוסות, משפחה משפחה ובקבוק השמפנייה שלה (המתקדמים הביאו חטיפים ומטבלים). וכולם מחייכים, מסתכלים על הזיקוקים בשמיים, מתנשקים, מתעדכנים מה חדש. ותמיד יש את השכן התורן עם כמות הזיקוקים הבלתי נגמרת, שרץ כל כמה דקות למרכז הכביש, להניח ולהדליק עוד אחד (במבט נלהב באופן מדאיג).

אז עד שיש פה אווירה שמזכירה משהו שכונתי – שאני אוותר? מיד שינסנו מותנינו, שלפנו שתי כוסות שמפנייה מהארון, מילאנו אותן ורצנו למטה.

45 דקות אחר כך חזרנו הביתה, הלומי שמפניה, מסריחים מעשן וחצי-מומחים לרוב סוגי הזיקוקים המוכרים לאדם המודרני. היה כיף!

[וכדי להקדים תרופה למכה, לפני שאקבל פה מלא תלונות על פוסט נטול-תמונות של ד׳, קבלו אחת מהשנה שעברה. השנה היא ישנה  בשלווה בתוך כל הרעש.]

מוזר לי קצת לאחל שנה טובה, כי מבחינתי השנה מתחילה בתשרי, אבל Happy New Year זה בסדר.

נתראה בשבוע הבא!