[הערה ארס-פואטית]
הדבר העיקרי שלמדתי השבוע דווקא לא קשור להולנד. אבל מכיוון שלמדתי אותו השבוע, בזמן שהייתי בהולנד, לדעתי זה נחשב.
מה שלמדתי השבוע הוא שאני הרבה פחות קלילה ממה שהייתי רוצה לחשוב. הפוסט הקודם, על הספרייה הציבורית, חיכה חצי שנה בטיוטות. חצי שנה! בשביל פוסט רגיל ויומיומי וצנוע. ולמה? כי משום מה התקבע אצלי הרעיון שכל פוסט בבלוג הזה חייב להיות עמוק, או רגשי, או שניהם. כל פוסט חייב *לומר* משהו. אז זה נורא נחמד לומר משהו עמוק בכל פעם שכותבים, אבל לפעמים אפשר פשוט לתאר ולהראות ולספר.
עוד חודש אני אחגוג שנה לשהותי פה (כלומר, ברציפות. אתם מכירים את הסיפורים והבלאגנים) וכל יום אני – עדיין – לומדת דברים חדשים.
אז החלטתי שפעם בשבוע אכתוב פה על הדברים הקטנים שלמדתי באותו שבוע. מעין הצצה (בשבילכם) ותיעוד (בשבילי) על החיים בהולנד. או לפחות על החיים שלי.
אז מה למדתי השבוע בהולנד?
שאני יכולה בקלות לפתוח סניף דואר קטן לאיסוף חבילות
מי שכבר שלח לי דואר לפה יודע (ומי שעוד לא – אשמח!) שהדואר מגיע ממש מהר. בייחוד מישראל. אבל זה לא הדבר היחיד המשמח בדואר ההולנדי. הדבר הכי משמח הן החבילות. לא רק החבילה עצמה (שלום לך, הספר ״פטר והזאב״ שקראתי כילדה וביקשתי שישלחו לפה דחוף), אלא שיטת מסירת החבילה, שנעשית בכמה שלבים:
- הישארי בבית.
- אם מצלצלים בפעמון – פתחי את הדלת.
- חתמי על קבלת החבילה.
- האזיני ליוסי ידין מקריא בזמן שאת מעיינת בספר וחוזרת לילדותך.
כן, כל חבילה. גם משלוחים מחו״ל, גם קניות באינטרנט, גם חבילות שמטופלות ע״י חברת הדואר ההולנדית וגם חבילות שמגיעות עם חברות שילוח פרטיות. כולן כולן מגיעות הביתה.
ואם אנחנו לא בבית? הדוור/שליח ינסה את מזלו אצל השכנים. וכאן אני (השכנה שנמצאת כל היום בבית) נכנסת לתמונה. בערך פעם ביום מצלצלים אצלי בדלת ומבקשים ממני לקבל חבילות בשביל השכנים הנעדרים. אצל השכנים יושאר פתק רשמי שאומר ״היינו, לא הייתם בבית, יש לכם שכנה ממש חמודה, תפנו אליה״ וזהו.
אז מה שקרה השבוע הוא שהצטברו אצלנו כל כך הרבה חבילות בכניסה שהייתי צריכה לסדר אותן לפי מספרים עולים, כדי שאוכל לשלוף אותן בקלות כשיגיעו בעליהם (כי כמובן שאני לא מזהה מי זה מי. כל הבלונדיניות פה נראות לי אותו דבר). וכך, למשך יומיים, הייתי סניף דואר. היה דווקא נחמד.
שקישוטי כריסטמס מתחילים ממש ממש מוקדם
כמה מוקדם? יותר-מחודשיים-לפני-כריסטמס מוקדם. כמו כן, מסתבר שקישוטי הכריסטמס הגדולים התלויים מעל הרחוב לא נמצאים בכל מקום, אלא רק ברחובות של בילויים, קניות, תיירות וכד׳.
התמזל מזלנו ואנחנו מתגוררים בחלק הלא-מסחרי של רחוב כן-מסחרי, מה שאומר שאנחנו נהנים גם משקט וגם מאורות כריסטמס כל הדרך הביתה.
אז כריסטמס נמשך יומיים, חופשת כריסטמס – כשבועיים, ואורות כריסטמס נשארים תלויים חודשיים. התיאוריה שלי – זו הדרך של ההולנדים (וייתכן של האירופאים בכלל) לעודד את עצמם לקראת החורף הממשמש ובא.
ניפגש בשבוע הבא!
גם פוסטים כאלה הם כייף גדול, כמו לאכול תותים רעננים (ומי אמר שלתותים אין עומק?)