מה למדתי השבוע בהולנד – הטרקטורים על הגדרות, אביב מוקדם ויום בליידן

שהאביב כבר פה

ב-16 בפברואר נרשמו הטמפרטורות הכי גבוהות אי פעם בהיסטוריה של הולנד: 16.7 מעלות צלזיוס (השיא הקודם נרשם רק בשנה שעברה ועמד על 13.3 מעלות). למרות מזג אוויר מחורבן באופן כללי (רוחות חזקות וגשמים), לא היה ניתן לפספס את האביב המוקדם.

ניצנים אכן נראים בארץ

שהטרקטורים חזרו

זו הפעם השלישית שהאג זוכה לביקור של אלפי טרקטורים. למי שלא יודע, על אף שהבירה הרשמית של הולנד היא אמסטרדם, הפרלמנט והממשלה יושבים בהאג. מכיוון שכך, אנחנו מטרה טבעית למחאות, צעדות והפגנות (ויש אפילו איזורים קבועים אליהם המשטרה מנתבת את המפגינים). אבל מחאת טרקטורים מעצם טיבה היא קצת אחרת, וגם הפעם, כמו בשתי הפעמים הקודמות בהן הטרקטורים היו על הגדרות, חצי עיר הייתה משותקת ופקוקה.

המחאה היא כמובן לא של הטרקטורים עצמם אלא של החקלאים שנוהגים בהם, ועיקרה התנגדות למדידות הרשמיות של הממשלה של רמות החנקן באוויר. כדי להוריד את הרמות האלה, שנמצאות הרבה מעל התקן האירופי, הממשלה מחייבת את החקלאים לנהוג בצעדים דרסטיים של צמצום המזהמים העיקריים (בראש ובראשונה, בקר). משמעות הדבר היא פשיטת רגל לרבים מהחקלאים, שכמו בכל מקום בעולם מתקשים לשרוד משנה לשנה. הם טוענים שהסיוע שמציעה הממשלה, בגובה של מאות מליוני אירו, אינו מספיק כדי לפצות אותם על אובדן העסקים, וספציפית השבוע הם מחו וערערו על שיטת מדידת החנקן.

השלט אומר: ״בקרוב תאכלו רק אוכל מיובא, בגלל מודל מדידת זיהום חנקן״. הדגל הוא של פרובינציית פריסלנד, בצפון המדינה.

שכיבוד אב ואם בא לפני קורונה

אמא שלי הגיעה לביקור השבוע, ומכיוון שהיא שמה את נפשה בכפה ועלתה על מטוס (לא לפני שחיטאה את כל סביבתה והייתה מחטאת גם את שכניה לספסל לו היה הדבר אפשרי), שמתי גם אני את נפשי בכפי ונסעתי לסכיפהול לאסוף אותה.

כרגיל, שמות האיזורים בחנייה הצחיקו אותי
היו גם מראות קצת פחות רגילים

שנחמד לבלות יום בליידן

אחרי שנים שאני גרה פה, ההורים שלי כבר לא מתנהגים כתיירים. הם ביקרו פה מספיק פעמים, טיילו בהולנד לאורכה ולרוחבה, ובאופן כללי מרגישים בבית בהאג. אבל הפעם אמא שלי הציעה שניסע לליידן, כי דווקא שם היא מעולם לא הייתה.

הנה מה שידעתי על ליידן: היא מרוחקת כ- 20 ק״מ מהאג (או מרחק של 11 דקות נסיעה ברכבת); היא אחת מהערים הכי עתיקות בהולנד; היא מקום משכנה של האוניברסיטה הראשונה בהולנד, שפתחה את שעריה במאה ה-16; יש בה את הפרויקט הנהדר Dress for Sucess שכתבתי עליו כאן.

הנה מה שלא ידעתי על ליידן:

  1. שיש בה חנויות קטנות וחמודות שמוכרות דברים כמו נייר טואלט ממוחזר-ידידותי-מעוצב וגם משעשע.
  2. שתושביה מוכנים לזרוק מזוודה רק כדי לכסות על העובדה (המביכה!) שהיה להם עץ כריסטמס בבית עד אמצע פברואר.
  3. שילדים לא צריכים לשלם על השימוש בשירותים ציבוריים ויכולים לעבור דרך חור בדלת. שירותים בתשלום זה עניין מעצבן שתפס תאוצה בשנים האחרונות– כמעט בכל מקום מותקנת מכונת תשלום עם דלת אוטומטית.

אבל הפרט הכי חשוב שלא ידעתי על ליידן הוא שיש בה בית קפה של חתולים.

כלומר, הוא מנוהל על ידי בת אנוש, אבל זה פרט טכני ושולי. למרות שנראה שיש חתולים בכל מקום– על הקירות, על מדפים, על הרצפה, ואפילו בשירותים– מסתבר שיש שם שמונה חתולים בלבד! לבעלים היה חשוב שהם יכירו אחד את השני ויסתדרו היטב, לכן כולם הגיעו מאותו מקום, מקלט לחיות עזובות ביוון.

אל תשכחו להזמין מקום מראש, ולחטא ידיים ביציאה

מה קראתי

A Long Petal of the Sea

רומן מאת איסבל איינדה הצ׳יליאנית, שלא הכרתי קודם. למרות ביקורות שאמרו שזה לא הרומן הכי טוב שלה, אני נהניתי מאוד, גם כי הוא כתוב היטב וגם כי הוא משלב אלמנטים שחביבים עליי בספרים: עלילה רחבת-יריעה ומרובת שנים, יחסים בין דוריים, וקשר הדוק לאירועים היסטוריים (במקרה הזה, מלחמת האזרחים בספרד, מלחמת העולם השנייה, שלטון פינושה בצ׳ילה).

Naturally Tan

טאן פרנס, למי שלא יודע.ת, הוא אחד המנחים של התוכנית קוויר איי בנטפליקס. הספר הוא הממואר שלו, על ילדותו רוויית הגזענות (הוא ממוצא פקיסטני) באנגליה, על ההגירה שלו לארצות הברית, על איך התוכנית השפיעה על חייו, וכמובן, הרבה הרבה על אופנה. חמוד וקולח.


[בשולי הדברים]

דברים שראיתי בטיול עם הכלב:

מפתחות אבודים
בצער רב אנחנו מודיעים על לכתו של טמגוצ׳י

תנחומים למשפחתו של טמגוצ׳י הקטן. ובכל זאת, כדי לסים עם חיוך, קחו–

Fluffy and Fluffier

(גם אותם, כמובן, ראינו בליידן) . נתראה בשבוע הבא!

2 תגובות על “מה למדתי השבוע בהולנד – הטרקטורים על הגדרות, אביב מוקדם ויום בליידן

אשמח לשמוע מה חשבת! מוזמנ.ת להגיב:

Close