שהמוזיאון הנהדר בעולם נמצא, ככל הנראה, בקצה הרחוב שלנו
השנה החורף לא יתפוס אותי לא מוכנה, כך החלטתי. לא עוד חיפוש נואש אחרי מקומות יבשים וחמים להיות בהם, הפעם תהיה לי תוכנית.
מכיוון שכך, מיד הלכתי ורכשתי כרטיס מוזיאון שנתי (museumkaart). מה שאומר שתמורת 60 יורו (כ- 300 ש״ח) בשנה אני עכשיו יכולה להיכנס חופשי (ד׳ ממילא עדיין נכנסת בחינם) לרוב המוחלט של המוזיאונים בהולנד. ויש די הרבה. וכולם יבשים, חמים ורחבי ידיים, כדרכם של מוזיאונים.
בקצה הרחוב שלנו שוכן בניין גדול ולבן, בו נמצאת הספרייה הלאומית של הולנד, הארכיב הלאומי ומוזיאון ספרי ילדים. כף רגלי מעולם לא דרכה במוזיאון הזה, אולי בגלל התדמית של שכניו לבניין שדבקה בו, ואולי בגלל שלא יכולתי לדמיין מה יכול להיות מעניין לילדים במוזיאון לספרים.
הו, כמה טעיתי. מסתבר שמדובר במוזיאון הנהדר בעולם.
החלק החדש שלו, שנפתח לפני כמה חודשים, מוקדש כולו ללימוד ה – abc, אבל גם אם מתעלמים מהאספקט הלימודי של העניין, יש שם אפשרויות משחק כמעט בלתי מוגבלות.
אבל מה שהכי אהבתי היה האולם המרכזי, בו ישבו כל הדמויות מכל הספרים לצד שולחנות ארוכים. על גב כל כיסא כתוב שם הדמות, לפני כל דמות – על השולחן – מצוירת צלחת גדולה ובמרכזה תבליט בצורת האות הראשונה של שם הדמות. ובפינה – כמה טיפוסי – ערימת ״פנקייקים״ ענקית, כשבכל אחד מהם פעור חור במרכזו, בצורת אחת האותיות.
שאפשר להתחמק מספאם (לפחות בדואר ובטלפון)
מסתבר, שכל אדם בעל מספר טלפון הולנדי יכול לרשום את הטלפון שלו ברשימה של ״נא לא להתקשר אליי עם שטויות פרסומיות או בקשה לתרומות לישיבת קבר רחל״.
על אותו עיקרון, אפשר גם להזמין מדבקה מיוחדת לתיבת הדואר שאומרת: לא לדואר פרסומי או לא למקומונים חינמיים או לא לשניהם גם יחד. במפתיע, די מכבדים את זה פה.
(ודי לכיבוש, אבל הם לא אומרים את זה בפירוש. זה מסר מובלע)
אלא מה, בעוד שבתיבת הדואר שלנו טיפלנו (שמנו NEE ו – NEE), איכשהו לא הגעתי לעניין של לרשום את המספר שלי ברשימת האנטי-קבר-רחל. כך שלפחות פעם בשבוע אני מקבלת שיחה ממספר לא מזוהה (אם נודה על האמת, יש לי בערך שלושה מספרים שהם *כן* מזוהים בטלפון), אני תמיד עונה וזה תמיד משהו שיווקי ואני נאלצת לאכזב את הנציג שמעבר לקו ולסרב (למעשה, המטלפנים תמיד מייעצים לי לרשום את המספר ברשימה ההיא). אז לפני שבועיים, כשהופיע על צג הטלפון שלי איזה מספר מהארלם החלטתי שנמאס לי לענות ולהתאכזב ולאכזב נציגים חביבים, ופשוט הפסקתי לענות (מדובר בהארלם המקורית, בהולנד, כן? לא הארלם הניו-יורקית). ומאז, בכל יום, הם מתקשרים. מיד אני לא עונה, מיד הם לא משאירים הודעה, וחוזר חלילה. נראה מי יישבר קודם. אעדכן.
שבשביל לתרום בגדים ונעליים לא צריך לצאת מהבית
כל כמה חודשים (למרות האמור לעיל בנוגע לספאם) אנחנו מוצאים בתיבת הדואר שלנו שקית. על השקית מודפס לוגו (כל פעם של ארגון אחר) ורשימת הדברים שניתן להכניס אליה, לתרומה. הפעם מדובר בבגדים, נעליים, כלי מיטה, מגבות, צעצועים רכים ותיקים. מצורפת מדבקה עם תאריך ושעה, וביום הזה אנחנו מתבקשים להוציא את השקית לרחוב, על המדרכה לפני הבית. הם כבר יאספו.
שאנשים מנקים את החלונות שלהם גם בחורף
טוב, למה ציפיתי? הרי יורד כאן גשם כל השנה. ובכל זאת.
