מה למדתי השבוע בהולנד – גם קדושים מתים חוגגים יומולדת עם המשפחה

שסינטרקלאס בא והלך

התאריך שכל ילדה וילד הולנדים מחכים לו – החמישה בדצמבר – הגיע. זהו הערב האחרון של סינטרקלאס בהולנד כי למחרת בבוקר – יום הולדתו – הוא עוזב וחוזר לספרד (או איפה שלא אמור להיות הבית שלו). הוא רוצה לחגוג עם המשפחה, אתם מבינים (כך הסברתי ל – ד׳, שהתעצבה מאוד על לכתו).

אבל בואו נחזור רגע לערב האחרון שלו, כי הרי סינטרקלאס לא יעזוב בלי להותיר רושם עז. מכיוון שכך, הוא מצלצל בפעמון הדלת, משאיר על המפתן שק מלא מתנות והולך (אין לו זמן לעצור ולומר שלום, הלילה קצר והבתים מרובים). השנה ר׳ התחכם ובמקום להחביא את השק מבעוד מועד אצל השכנים (ולבקש מהם שיצלצלו בפעמון ויברחו) הוא החליט שנעשה את זה בעצמנו. הפעמון שלנו הוא פעמון אמיתי, כזה שמושכים בחוט והוא מצלצל, כך שכל מה שהיה צריך לעשות הוא לקשור חוט דייגים, למתוח אותו אל הקומה השנייה, ואז לעמוד בפנים תמימות ולמשוך בדיסרקטיות בחוט. ד׳ דהרה במדרגות, פתחה את הדלת לגלות שאין סינטרקלאס… אבל גם אין שק. מיד קראנו לה למרפסת לבדוק אם אפשר לראות את סינטרקלאס הולך ברחוב ואולי לערער על רוע הגזירה ולדרוש את המגיע לנו, והנה על המרפסת הסתתר השק המיוחל. הפתעה!

שהכל מתחיל ונגמר בפטריארכיה

זה היה בערב. אבל מוקדם יותר באותו היום חגגו גם בבית הספר.

הפעם סינטרקלאס כן טרח להראות את פניו (ואפילו היה לו סוס אמיתי!)

וגם לשם, הפלא ופלא, הגיע שק מסתורי מלא מתנות לילדים. זוכרים את אסיפת ההורים ההיא? אז מעבר לדיבור על החופשות שלנו הצבענו גם על איזו מתנה יקבלו הילדים השנה מסינטרקלאס. כמה תמימה הייתי אז, צעירה ותמימה. ולא הבנתי שבהיפים עסקינן! בבית ספר אנתרופוסופי! אם מחליטים על מתנה – זה אומר שמכינים אותה.

ולילה קר אחד לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי שוב בבית הספר, עם ערכת תפירה וחשש מפני הבאות.

אלה היו הבאות

הוחלט להכין כתר השנה, עשוי מלבד ומקושט כיד הדמיון והכשרון של כל הורה. בנס זכרתי שני דברים: הראשון, סוג של תפר שלמדתי בשיעור כלכלת בית אי שם בכיתה ט׳. השני, שיש לי קישוטים מוכנים בבית ואפשר קצת לרמות.

רימיתי, אבל רק קצת.

והנה עוד כמה דוגמאות מההורים האחרים (חצי מהמשתתפים, אגב, היו אבות. התרשמתי עמוקות):

במהלך השבוע שלפני החג עצמו התבקשנו להביא את הכתר מהבית, עטוף (אבל לא עטוף יפה מדי! כך הדגישו), להגניב אותו איכשהו למרתף בית הספר ושם למצוא את התיבה המיועדת של הכיתה, לסמן את שם הילד על החבילה ולהחביא אותה שם.

ואחרי כל העבודה הזאת, גבר לבן פריבילגי ייקח את כל הקרדיט. זו מהות הפטריארכיה, חברים.

שהגיע הזמן לחג הבא

כבר הזכרתי פה בעבר שנובמבר-דצמבר בהולנד זה קצת כמו חגי תשרי, ולא מתחילים בהכנות לאחד לפני שמסתיים קודמו. אז מיד כשנעלם זקנו הלבן של סינטרקלאס באופק, היה ברור מה עכשיו:

אנחנו עוברים מיד אחרי כריסטמס וחשבתי – מילא ארוחת חג עם מלא ארגזים מסביב, בסדר. אבל למה לטרוח עם קישוטים ועץ וכאלה. הפוך – אמר לי ר׳ – אנחנו מעבירים הכל, נעביר גם את העץ. הרי ידוע שבעונה הקרה הזאת הדבר היחיד שמנחם אלה האורות בבית והעץ המטופש והמשיר-עלים אבל ההו-כה-יפה וחגיגי.

הצעד הראשון לקראת המעבר הוא כמובן ביקור באיקאה. מין הידועות היא שאין בעיה שאיקאה לא יכולה לפתור, בייחוד אם מדובר בבעיית אחסון. והשנה רק גדלה אהבתנו לאיקאה כשהתברר לנו שהגענו בדיוק בזמן הנכון למכירת העצים שלהם!

פה עוטפים את העץ. אני מתה על המכונות האלה.

להפתעתנו העץ הגיע בחתיכה אחת ובלי חלקים להרכבה, אבל (1) עם הוראות ו – (2) עם קצת עבודה שהיה צריך לעשות עליו.

ככה הוא נראה כשאימצנו אותו
וככה הוא נראה בסוף, עם מעמד מותאם ומקולף מהניילונים.

אנחנו עוד נקשט אותו, אל דאגה.

בשולי הדברים

מה מצאתי בחורשה

אנשים הולכים

על שום מה ולמה הם הולכים? קפצו לדף הפייסבוק של הבלוג כדי לראות את התשובה (ותעשו לנו לייק על הדרך, או שתפו את הפוסט. מה איכפת לכם).

בפעם הבאה אספר קצת על איך נראה התהליך של שכירת דירה בהולנד, מה עשינו, מה נשאר עוד לעשות, וכמה סוגי רשימות כבר יש לי.

נתראה בשבוע הבא!

0 תגובות על “מה למדתי השבוע בהולנד – גם קדושים מתים חוגגים יומולדת עם המשפחה

  1. רגע, דרוש הסבר למתקשים (כלומר, לי):

    סינטרקלאס (שהוא, אם הבנתי נכון, גבר פריבילגי לבן 🙂 ) = סנטה קלאוס? או שאין קשר?

    1. זה אכן מאוד מבלבל וכתבתי על זה פה: https://northseahummus.wordpress.com/2014/11/21/this-week-in-holland-sinterklaas-gifts-oliebollen/
      אבל בקצרה רק אגיד שבהולנד הם לא אותו אחד (סנטה קלאוס נקרא פה kerstman, בדומה ל – father Christmas בארצות מסוימות), אבל שהדמות של סנטה קלאוס כן מבוססת על הדמות המקורית של סנט ניקולאס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close