שאלות נפוצות

לגור שוב בירושלים זה כמו לחזור לשכונת ילדותי. מוזר, הרי לא גדלתי פה,  ומתוך 14 השנים שחלפו מאז עזבתי את בית הוריי, רק ב – 3.5 מהן התגוררתי בירושלים עצמה. ובכל זאת, רק בירושלים אני מרגישה בבית. כזה שיודעים איזה רחוב צדדי לקחת באיזו שעה כדי להתחמק מפקק תנועה, כזה שמכירים חמש דרכים אפשריות להגיע לכל מקום בו, כזה שהריחות בו, והצלילים, והשקיעה ויום שישי בבוקר מוכרים לך, בלי בכלל לפתוח את העיניים.

בית. בית בו אני פוגשת מכר בכל קרן רחוב וכולם כולם שואלים את אותן השאלות.

אז הנה, פוסט שמוקדש כולו לשאלות הנפוצות שאני נשאלת בימים אלה (והתשובות עליהן):

[אני באמת צריכה לגזור ולחלק לאנשים. זה יחסוך לי מלא זמן]

אז כמה זמן את בארץ?

כמעט ארבעה חודשים, מסוף יולי.

עד מתי? 

זהו, שאין לי מושג.

מה? מה זה אומר? 

אני מחכה לאישור כניסה ושהייה בהולנד כבת זוג של אזרח הולנדי. עד שאקבל אותו לא אוכל לחזור להולנד.

וכמה זמן זה לוקח? 

הם חייבים להחזיר לנו תשובה (עד) שלושה חודשים מרגע הגשת הבקשה.

נו, מעולה. אמרת שאת פה כבר ארבעה! 

כן, אבל אנחנו הגשנו את הבקשה רק לפני כחודש.

מה? מה לקח לכם כל כך הרבה זמן? 

היינו צריכים להשיג הרבה מסמכים ואישורים (נישואים, גירושים, תעודות רווקות, תעודות לידה וכאלה), לתרגם את כולם ולהחתים בשלל חותמות. זה לוקח זמן. הייתי צריכה גם לעבור מבחן בהולנדית.

למה בעצם את לא יכולה לחכות לאישור כשאת בהולנד? 

כי את תהליך הבקשה (כולל המבחן בהולנדית) צריך להתחיל בישראל.

טוב, עברת את המבחן, הגשתם את הבקשה, למה את לא נכנסת להולנד על ויזת תייר? 

אה, כי הם כועסים עליי, זוכרים? הייתי שוהה בלתי חוקית. אני לא יכולה לחזור סתם כך עם ויזת תייר.

ואז – זהו? תקבלי אזרחות הולנדית? 

ממש לא. זה אישור זמני. צריך לחדש אותו כל שנה ורק אחרי חמש שנים אפשר להגיש בקשה לאזרחות.

רגע, אבל לא היית בכלל בתהליך להוציא דרכון הונגרי? 

כן, זה באמת היה יכול לפתור את כל הבעיות, כי הונגריה היא באיחוד האירופי, אבל התהליך נתקע בשגרירות הונגריה בהאג, הוחזר לתל אביב, ועכשיו אצטרך לעבור מבחן נוסף בהונגרית, הפעם בשגרירות שלהם בישראל. וזה יהיה רק בעוד כמה חודשים.

וואו. באסה. ואיפה את גרה? אצל ההורים? 

לא! הם גרים בקריות, השתגעת? אני ו- ד' גרות בדירה בירושלים, באדיבות חברה שעוזרת לנו.

רגע, רק את ו – ד'? מה עם ר'? 

נקודה כאובה. ר' צריך לעבוד ולא יכול להיות איתנו לפרק זמן כל כך ארוך. הוא ביקר בארץ כבר פעמיים (פעם לחודש ופעם לשבועיים). אנחנו מאוד מתגעגעים אחד לשני, ובעיקר מאוד כואבים את הפרידה של אב מבתו.

ומה עם הכנסת? חזרת לעבוד? 

לא. למעשה, התפטרתי רשמית אחרי שנה של חופשה ללא תשלום, כדי להמשיך ולהיות עם ד'. צריך יציבות בין כל הטלטלות.

איך היא באמת מתמודדת עם המעבר לפה? 

ברוח טובה. היא תינקת מצוינת באופן כללי.

אז מה את בעצם עושה כל היום? 

בשבועות הראשונים הייתי עסוקה בהתאקלמות וסידור הדירה לי ול – ד'. ואז הייתי עסוקה בלמכור את כל החפצים שלי, שהיו באחסון. ואז ארגנתי מסיבת יום הולדת ומסרתי את כל שאר הדברים (ומה שנשאר אחרי זה תרמתתי). ובין לבין היו החגים, וביקורים של ר', וכמובן אני פוגשת הרבה חברים ואת המשפחה כל שבוע. בקיצור, לא משעמם.

ההורים שלך בטח שמחים שאתן כאן. 

כן, וגם לי נחמד להיות עם משפחה, ולראות את ד' עם הכפר שלה. טוב להיות מוקפות באהבה.

מתגעגעת להאג? 

כן. מאוד. בלי להרגיש, נהיה לי שם בית.