חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה

אף פעם לא הייתי בנאדם של הגדרות.

ובכל זאת, אני אוהבת סדר, מחבבת מאוד קטלוג, אוהדת מיון, מאוהבת בסיווג. אכן, החיים קלים יותר כשיש נקודת אחיזה, אני יכולה להבין את זה. אבל אני, כשלעצמי, מעולם לא נזקקתי לה. יש כל כך הרבה תוויות שהיו יכולות להיות מוצמדות אליי במשך השנים, וכולן נכונות: אישה, סטרייטית, לסבית, ביסקסואלית, ישראלית, ירושלמית, שמאלנית, עובדת מדינה, סטודנטית, חילונית, רווקה, נשואה, בזוגיות, משקפופרית. עובדתית, כולן היו אמת לאמיתה בתקופות מסוימות, אבל מבחינתי אף אחת מהן לא הייתה אני. וזה לא בגלל שאני מתביישת בהשתייכות שלי לאחת מהקבוצות הנ״ל (אפילו לא לקבוצת עובדי המדינה). זה בגלל שבאף אחת מההגדרות הללו (וגם לא בשילוב של כולן יחד) לא הצלחתי לראות את עצמי. אני אני, וזהו. זה ניסוח מאוד מעומעם, ונראה לי שאפילו היה איזה פרק של פרפר נחמד עם שיר כזה, אבל לפעמים אפילו בטלוויזיה החינוכית אפשר למצוא אמיתות.

לפני בדיוק שנה יכולתי להוסיף הגדרה נוספת לרשימה: אמא. אבל מעולם לא הוספתי אותה. נכון, ברשותי צאצאית אותה אני מגדלת (עם ר׳, כידוע), כבר שנה (בדיוק!), אבל ההגדרה ״אמא״ עדיין גורמת לי לזוע באי-נוחות. קרו הרבה דברים בערב ההוא, לפני שנה (בדיוק, אם עוד לא הבנתם): היו לי צירים, וירדו לי המים, והיו צעקות ולחיצות ובכי והתרגשות ועייפות. אבל בשורה התחתונה קרה רק דבר אחד משמעותי בערב ההוא, לפני שנה – אדם הגיח לאוויר העולם. לא ״הפכתי לאמא״. לא השתנו לי החיים מקצה לקצה.

אם מסתכלים על השנה הזאת, אפשר לומר שהחיים שלי אכן השתנו מקצה לקצה. שיניתי מקום מגורים (עיר ומדינה), השתנה מספר בעלי החיים בבית, השתנה העיסוק המרכזי שלי במהלך היום (אני כבר לא עובדת, אלא בבית עם התינוקת), השתנו לי הלילות והימים ואפילו התספורת. מקרה קלאסי של החיים לפני ואחרי (לידת תינוק). אבל באופן מוזר, אני צריכה ממש להתאמץ כדי לראות את זה. כי אני מרגישה בדיוק אותו הדבר. נכון, סדר היום שלי שונה, ומזג האוויר פה שונה, והתרבות והשפה ואני כבר לא נועלת עקבים וחצאיות העיפרון שלי מאופסנות עמוק בארון. ואני אוהבת את ד׳. מאוד. ושמחה ביותר שהיא הצטרפה אלינו. אבל זה בדיוק זה. לפני שנה היא הצטרפה אלינו. ובינינו הכל זורם וטבעי ונעים. היא לא ״מגבילה את החופש שלנו״, היא לא ״הורסת לנו את סגנון החיים״, היא לא גורם מפריע או מעכב או מטריד (גם אם חמוד). היא נכנסה לחיינו, וכמו שקורה תמיד כשאנשים אהובים נכנסים לחיינו, היא הפכה להיות חלק מאיתנו ואנחנו לחלק ממנה. ואנחנו גם שלושה אנשים נפרדים, בלי הגדרות, שפשוט (כמו שכתבנו בכרטיס ההודעה-על-לידה של ד׳) – מתבוננים לאותו הכיוון.