שוהה בלתי חוקית

בפרק הקודם סיפרנו לכם איך הנחיות השירותים הווטרינריים בארץ (או, אם להיות הוגנים – הנחיות המקבילה שלהם באיחוד האירופי) העמידו אותי בפני דילמה קשה. מי שקרא את הספויילר בסוף הפוסט כבר יודע שבעקבות ההתפתחויות האחרונות, זו הפכה להיות הפעוטה שבבעיותיי. נתחיל מהתחלה:

מסתבר שכדי לשהות בהולנד צריך, ובכן, אישור שהייה בהולנד. מהפכני! בדרך כלל, כשאדם בעל דרכון ישראלי מגיע לאחת מארצות האיחוד האירופי, הוא זכאי אוטומטית לשהות שם שלושה חודשים ברצף. אחרי שלושה חודשים מגיעים הולנדים חסונים וגבוהים, אורזים לך את המזוודה, ושולחים אותך בחזרה ללבנט. טוב, לא ממש. מעשית, אני יכולה להישאר מעבר לשלושה חודשים. השמועות אומרות שאף אחד לא ישים לב. אבל בהיותי שומרת חוק ידועה (עם עדיפות לחוקים מסוימים – בעיקר חוקי חנייה), לא ששתי להיות שב"חית בארץ זרה, בייחוד לאור העובדה שאני כן אצטרך, בעתיד הלא-רחוק, לרשום שם כל מיני זאטוטים שיגיחו לי מתוך הבטן. בקיצור, לא זמן טוב לשחק חתול ועכבר עם הרשויות, בלונדיניות ואדישות ככל שיהיו.

לא נורא, אמרנו. אירופה מגניבה – אפשר לטוס לכל מקום בעלות מינימלית וכך לנצח את המערכת! אסע לי באוגוסט להולנד, אקפוץ לברלין ליום-יומיים אחרי שלושה חודשים והופ! מתחילים מחדש את ספירת השלושה חודשים לאישור שהייה. מצוין, לא?

לא.

כל מיני עורכי דין הולנדים טרחו ליידע אותנו שזה לא עובד ככה. באת, שהית, עברו שלושה חודשים, עזבת? סבבה. תחזרי עוד חצי שנה. למה? ככה. צריכים הפסקה ממך ומכל הקרייבינג הבלתי הגיוני שלך לחומוס ולזיתים טובים.

וכך, באופן לא מפתיע, שוב נחתה עלינו הפתעה ונאלצנו לשנות את התוכניות (המורכבות ממילא) שלנו. מעתה אימרו אוקטובר, ולא אוגוסט.

אז מצד אחד, אוקטובר אומר שלא אצטרך להיפרד מהחתולות ומסנצ'י, ושיהיה לי יותר זמן לארוז, ולמצוא בית לקטני-גדולי, וזה עוד חודשיים של משכורת, ואוכל להיות פה בחגים.

מצד שני, אוקטובר גם אומר שאצטרך להיות פה בחגים, וביומולדת שלי (דבר שנוא עליי במיוחד, ועל כך אולי יבוא פוסט נפרד, אם יהיו בקשות מהקהל), וש – ר' ואני ניאלץ להיות בנפרד עוד חודשיים שלמים, חודשיים של היריון, ושאני איאלץ לנסוע עם שתי חתולות וכלבה ומזוודה ובטן של סוף חודש שביעי.

אני חושבת שזה עתה הגדרתי מחדש את המושג overweight.