מה למדתי השבוע בהולנד – בזאר, מגיפה והודעה חשובה

שלפעמים נחמד לבוא לבי״ס בשבת

השבוע השתתפתי בבזאר הראשון שלי. קונספט מוזר, שאני לא יודעת אם קיים בישראל, של גיוס כספים למען בית הספר. כזכור, בית הספר של ד׳ משתייך אמנם לזרם האנתרופוסופי, אבל עדיין נחשב ממלכתי וממומן ע״י המדינה. ובכל זאת כל שנה מתארגן בזאר שהרעיון שעומד מאחוריו הוא נתינה ועזרה של ההורים לבית הספר. אפשר להגיד הרבה דברים ציניים על העניין הזה ואפשר גם לארגן אותו בצורה המאוסה של ״התנדבות חובה״. אבל בכל השבועות שקדמו לבזאר הרגשתי שלמרות שמצופה מכולם להתנדב, בהחלט אפשר שלא. ומגוון הדברים בהם ניתן היה להתנדב השאיר מרחב בחירה די גדול: סידור הכיתה מראש למי שלא רוצה לעבוד בזמן הבזאר; התנדבות בפעילות בכיתה, למי שלא מתחשק לבוא במיוחד יום לפני; אפיית דברים בבית למי שמעדיפה לצמצם מגע עם ההמון; ועוד ועוד. אפילו אני, שכל האמור למעלה חל עליי, הצלחתי למצוא משהו להתנדב בו שלא יעיק עליי יותר מדי.

אז איך זה עבד? מארגני הבזאר מכרו כרטיסי ״ניקוב״ שהיוו את סחר החליפין לאותו היום. פעילויות שונות תומחרו בסכומים שונים, ואפשר היה גם לרכוש חפצים, מזון ומשקה.

הנה חלק מהפעילויות:

היו גם דברים למכירה – מסחריים, עבודת יד ואפילו צעצועים משומשים:

ודוכני אוכל. זה, למשל, היה אחד הפופולאריים ביותר ומכר poffertjes:

לסיכום היום: קנינו שתי בובות פרווה ושני משחקי קופסא יד-שנייה, אכלנו עוגות וקינחנו ב – poffertjes. והיה נחמד, באמת. להסתובב כך במסדרונות בית הספר, להיות (חלק מהזמן) חלק מהצוות, להיכנס לכיתות אחרות ולראות הורים אחרים שמתפקדים באותו רגע כצוות, לראות פרצופים מוכרים של הורים וילדים שעובדים יחד או משתתפים באיזו פעילות – כל זה הרגיש ממש כמו להיות חלק מקהילה.

שהחורש בסכנה

השבוע, בעודי מטיילת עם הכלב בחורשה, שמתי לב שהרבה עצים מסומנים בנקודות אדומות. מיד חרדתי לגורל העצים, שהרי ההיסטוריה לימדה אותנו ששום דבר טוב לא יוצא מלסמן קבוצה מסוימת של פרטים.

ואכן, אשר יגורתי בא לי. מסתבר שפטריה מסוימת פוגעת בעצים מזן Fraxinus excelsior (עץ המילה/ Ash tree) וההערכה היא שכ – 80% מהם נגועים. כדי למנוע התפשטות של המחלה לעצים אחרים, למנוע סכנת נפילת עצים וכדי לדלל ולחדש את היער, סומנו כל העצים החולים בנקודות אדומות, והם ייכרתו ויפונו בשנה הקרובה.

הנה הסרטון שהכין הארגון שאחראי על הפארקים, היערות והחורשות בהולנד (הסרטון בהולנדית, אבל הוא מצויר וחמוד אז כדאי לצפות!)

עוד למדתי מקריאה של הפוסט הזה, בבלוג של הארגון הנ״ל, שהסיבה שמשאירים לפעמים חלקים של עצים כרותים ביער היא לא (כמו שחשבתי) למען יראו וייראו, אלא פשוט כדי לספק מזון לחרקים ומצע גידול לפטריות. אה, וששומר היערות שאחראי על החורשה שלנו היא למעשה שומרת יערות בשם ג׳ני!

---

בשולי הדברים:

מה קראתי מה שמעתי

לרגל שנה למותו של לאונרד כהן (אני לא מאמינה שכבר עברה שנה ועדיין לא מצאתי את הכוח לכתוב מה הייתה המוזיקה שלו עבורי), יצא הקאבר הזה של Feist לאחד השירים האהובים עליי.

—

ציטוט השבוע:

“I have learned that when I’ve spoken in anger, I usually regret the way I express myself. So I’ve been waiting to feel less angry and when I’m ready, I’ll say what I have to say.”

זו אומה ת׳ורמן הנהדרת, כשנשאלה לגבי ההטרדות המיניות בהוליווד.  בעיקרון, ביליתי את רוב השבוע בצפייה חוזרת בסרטון הזה:

ואני לא היחידה שצפתה בו שוב ושוב ושוב, הסרטון הזה הפך ויראלי השבוע. מעולם לא* דיברו רבים כל כך הרבה כל כך על הימנעות מדיבור.

*טוב, לפחות לא השבוע.

—

הודעה חשובה

לסיום, אני שמחה להודיע שמעכשיו יש לבלוג חשבון טוויטר (@northseahummus) וגם דף פייסבוק!

אז אם אתם רוצים להתעדכן במהלך השבוע על דברים שמצאתי בחורשה, למשל, או ללמוד מה להזמין בבית קפה הולנדי לארוחת צהריים, אתן מוזמנות ומוזמנים לעשות לייק ולעקוב. יהיו שם תמונות שנשארו על רצפת העריכה, הצצות ראשונות לפוסטים עתידיים ודיווחים חיים על – ובכן – החיים (בהולנד).

ובקשה אחרונה: אהבתם את הפוסט הזה? חושבים שמישהו שאתם מכירים גם ייהנה לקרוא אותו? תרגישו חופשי לרטווט בטוויטר או לשתף בפייסבוק.

וכרגיל, נתראה בשבוע הבא!