על יום הולדת, שוק-ילדים והרבה כתום

[דיסקליימר: הפוסט הזה מפורסם באיחור-מה. כלומר, די באיחור. כלומר, מאז הספקנו לחגוג עוד חג וכבר אחד נוסף מידפק על הדלת. ובכל זאת תקראו, מה איכפת לכם. זה בטח יהיה רלוונטי גם בשנה הבאה]

—-

בתזמון מושלם הצלחנו לחמוק מהתקופה השנואה עליי¹ בישראל, המתחילה בפסח ומסתיימת בחגיגות יום העצמאות. והנה יצא שהשנה החגים הלאומיים של הולנד הסתנכרנו כמעט בדיוק עם החגים הלאומיים של ישראל, ונחתנו הישר ל – (koningsdag (king's day.

להולנד, שמעולם לא הייתה צריכה להיאבק על עצמאותה (נהפוך הוא, היו כמה עמים שדווקא נאבקו להשתחרר ממנה), אין יום עצמאות. מה שכן יש לה, זו משפחת מלוכה. לא שהם מתרגשים ממנה במיוחד, אבל הזדמנות לחגיגה זו הזדמנות לחגיגה, ואם חגגנו כל שנה ביום ההולדת של המלכה, הרי שעכשיו, כשיש לנו מלך חדש, נחגוג ביום הולדתו.

אז מהם מנהגי החג? כך תכינו את עצמכם ליום הזה:

1. חטטו במאחורה של הארון. ולא סתם בארון רגיל. חטטו בארון בחדר האורחים או בבוידם. משהו נידח.

2. אתרו את הפריט הכתום ביותר שיש לכם.

3. חשבו: האם זה משהו שאדם סביר היה לובש?

4. אם התשובה לסעיף הקודם היא לא – ליבשו אותו.

5. אתם מוכנים.

אתם כתומים. ועכשיו מה?

עכשיו יוצאים ל – vrijmarkt (=שוק חופשי) הקרוב לביתכם. ככה זה נראה אצלנו:

עיניכם הרואות – המוכרים הם בעיקר ילדים, והם סוחרים בחפצים הישנים שלהם. או בכשרונות נחבאים:

או ממציאים משחקי רחוב קטנים, שיוכלו להכניס להם עוד כמה סנטים:

השוק הזה, שבכלל לא קשור ישירות ליום המלך (חוץ מכאמור, נוכחות הצבע הכתום), התקבע בכל זאת כמסורת של פעם בשנה, והוא מקסים מקסים בעיניי. הילדים – חלקם מתביישים ונותנים להורים לדבר במקומם, חלקם נלהבים אבל שוכחים מה המחיר של כל צעצוע (ואז שוב ההורים מדברים במקומם) – כולם מעורבים. הם בוחרים בבית את הצעצועים המיותרים להם (כמעט הכל, אגב, במצב מעולה), חושבים יחד על התמחור, על סידור הדברים ב״דוכן״, קובעים לילה לפני מתי להתעורר כדי להגיע ולתפוס מקום טוב.

ויש פה כל כך הרבה, במסורת הזאת. החינוך להיפרד מחפצים שכבר אין בהם צורך, הנתינה וההעברה הלאה (כי ברוב המקרים, המחירים כמעט סימליים), החדווה בלהרוויח כסף, העניין בתכנון הדוכן, הלימוד של אינטרקציה ותקשורת עם אנשים שונים, האפשרות להשתתף באירוע גדול, אבל לחשוב על איך להיות אחר, לעשות את הפינה שלך למיוחדת.

בכלל רואים פה הרבה, ולא רק ביום הזה, את הביטחון שיש להולנדים בילדים שלהם, את החופש שהם מקבלים – לחשוב, להחליט החלטות, להיות עצמאי. אולי עוד ארחיב על כך בפוסט נפרד. בינתיים, לסיום, זה היה השלל שלנו מהיום הזה: