פעם, לפני הרבה שנים, היו לי חיים אחרים לגמרי. וכל כך אחרים היו החיים האלה מכל מה שהכרתי, שהחלטתי להיות גם אני אחרת, בשם אחר.
לא, זה לא מדויק. הדבר היה בעצם כך: רצינו שתינו להיות משפחה, בית, זוג. רצינו איזו אחיזה במציאות בה לא הייתה לנו אפשרות להיאחז, לא רשמית. אז החלטנו לקחת לנו שם חדש, משותף, שילוב יפה שלי ושלה.
וכך נהיה לי פתאום שם קצרצר, קל להגייה ולאיות ולהסבר. אבל אחרי כל השנים של הקראת השמות בכיתה, ובמבחנים, ובתור לחיסונים (שהתבצעו לפי האל״ף-בי״ת, אני זוכרת. הייתי גימ״ל ופחדתי מהמחט ורציתי כל כך להיות איזו סמ״ך או לפחות יו״ד – ובכל זאת שמחתי שלא הייתי אל״ף) ובטפסים ובצבא ובאוניברסיטה ובבנק ועל חוזי שכירות ועל מכתבים רשומים. אחרי כל השנים ששמי המלא, הארוך, התנגן בפיהם של מאות אנשים, אלפי פעמים – פתאום הוא נהיה אחר, קצר יותר וזר ומוזר לי.
לקח לי שנים ארוכות להתרגל אליו. לאט לאט נאספו הפעמים, נצברו האנשים שקראו לי בשמי החדש. ונהיו פתאום חלקים שלמים מהחיים שלי בהם התחלתי להיות מוכרת רק בשמי החדש, ואף אחד לא ידע שפעם בכלל קראו לי אחרת. והחלקים האלה גדלו והתרחבו והתפשטו, עד שגם אני כמעט כבר לא ידעתי שפעם –
ובדיוק כשהתרגלתי, נפרדנו.
וממקום מושבי לחופו של הים הצפוני, התחילו להתעמעם הסיבות שבגינן נבחר השם הזה, והוא נראה קצת תלוש וקצת מלאכותי ובעיקר – עדיין מאוד קשור אליה ולחיים ההם, האחרים.
ופתאום היה לי נורא דחוף להתנער ממנו, ממנה, ולהתחיל מחדש, ממש כמו לפני שבע שנים. ולמרות שאני חוזרת לשמי הקודם, הישן, הארוך, השם שנשאתי רוב חיי – אני שוב, כמו לפני שבע שנים, צריכה להתרגל אליו, והוא אליי. אנחנו כבר לא אחד בלתי נפרד, מסמן ומסומן.
אני כבר יודעת את התהליך: לאט לאט יתווספו עוד ועוד אנשים שיקראו לי בשמי החדש-ישן, יצטברו הטפסים הרשמיים, ייערמו המכתבים, יתרחבו החלקים בחיי בהם מכירים אותי בשם זה ותו לא. לאט לאט ייעלמו התפרים הגסים בין השם שלי וביני ונֵראה לַעולם כאחד.
אבל אני אזכור שפעם נפרדנו לשבע שנים תמימות. ופרידה תמיד משאירה סימנים.
*פירוש השם החדש-ישן שלי הוא ״יער ירוק״. העובדה הזאת מאוד שעשעה, משום מה, את אחת מאהובות העבר שלי והיא תמיד הייתה מזמזמת לי את השיר הזה:
איזה כיף שיש רשומה חדשה! בתור מי שהתקשתה לאחרונה להוסיף עוד שם לשמי, תהיתי גם אני על כמה ולמה קיים הקשר בין השם לזהות ולמהות. אבל אני לא מתכוונת לחפור, רק רוצה לומר שאהבתי אותך עם ובלי היער. כיוון שזה עתיד להימשך, אפשר להסיק שאין כל קשר בין השם למהות. מהממת היית ונשארת.
לא, את.
תתחדשי על השם הישן-חדש 🙂
תודה אדוה!